פרשת ויצא
"ויצא יעקב מבאר שבע". התורה נקטה במילה "ויצא" יעקב ורש"י פירש, שיכל לנקוט בלשון אחרת, אלא מגיד שיציאת צדיק מהמקום עושה רושם, אשר בזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה, הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה. היופי של העיר הוא הצדיקים, ותלמידי החכמים שבה , בזה נמדד היופי. אם עיר מקבלת מקום ראשון ביופי, ויש כלבים וצואה של כלבים בדרך, זו אינה עיר יפה. עיר יפה כמו בני ברק, שיש בה מדרכות שבורות, ויש בה תלמידי חכמים שלומדים תורה, ולא תמצא שם כלבים ולא צואה של כלבים. לכן שיצא יעקב את העיר, שהוא הצדיק, אז כל היופי של העיר התפוגג.
יעקב אבינו מגיעה להר המוריה ושם השמש שוקעת לפני הזמן, בשביל שישכב במקום ההוא, ושם מסביבו 12 אבנים, בשביל שחיות רעות לא יפגעו בו "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו". סולם משל לאדם, שעומד על הקרקע, רגליו מוצבות על הקרקע בארציות בגשמיות, שהממון של האדם מעמידו על רגליו. סולם בגימטריה ממון. אבל ראשו צריך להיות בשמים, בעניינים רוחניים. מלאכי אלוהים שהיו עולים ויורדים, לראות שיעקב אבינו, ששוכב למטה בהר המוריה, זה אותו דיוקן שחקוק בכיסא הכבוד. היו עולים ויורדים לוודא, שאכן הוא אותו יעקב שחקוק בכיסא הכבוד. הקב"ה אומר ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה, כדברי רש"י, קיפל את כל א"י מתחתיו עם ים כנרת ים המלח עם הצפון והדרום, עם הנגב וירושלים, לומר לו שתהיה נוחה להיכבש לבניו. הבטיח לו הקב"ה שמירה, פרנסה, שאמר כי לא אעזובך, שהיא הפרנסה, שנאמר לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. יעקב שלמד תורה כל היום, היה חולם גם בלילה שנאמר "ויקם יעקב משנתו", אל תקרא משנתו אלא ממשנתו, שאדם עוסק בדבר מסוים ביום חולם עליו בלילה, אדם שסופר דולרים, חולם שסופר דולרים בלילה. אדם שעוסק בתורה, חולם על דברי תורה בלילה, שנאמר: "ויקץ יעקב משנתו". "ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי". "אכן, זה ראשי תיבות של אריה , כרוב, ונשר שחקוקים בכיסא הכבוד, ואנוכי. הי' של אנוכי הוא של יעקב , שלא ידעתי שאני חקוק בכיסא הכבוד. וזה הביא לו יראת שמים גדולה. "וירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים". אותו המקום שבו שכב יעקב, שם נעקד יצחק ושם הוקם בית המקדש.
הראשון שנודר נדר הוא יעקב. "וידר יעקב נדר", כמו שכתב דוד המלך בתהילים, "אשר נדר לאביר יעקב ". "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה, אשר אנוכי הולך, ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוהים, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוהים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". הגדולה של יעקב אבינו, שלמרות שהקב"ה הבטיח לו את ההבטחות קודם נדר נדר, מה ביקש יעקב אבינו, דברים צנועים, לחם לאכול ובגד ללבוש, רבו הפירושים על המילים לחם לאכול ובגד ללבוש, לא רק הפשט של המילים אלא התורה נקראת לחם, וגם האשה נקראת לחם, ובגד ללבוש, חלוקה דרבנן לעולם הבא, הוא הבגד הרוחני שנשזר לאדם ע"י המצוות.
שנולד יוסף ידע יעקב שהוא כנגד שטנו של עשיו. ויכול לבקש מלבן לצאת מארצו, יכול לגבור גם על עשיו, יעקב היה בבית לבן 20 שנה. 14 שנה עבד בשביל הנשים רחל ולאה, מגיע ליעקב תשלום של 6 שנים. שפונה לבן ליעקב מה אתן לך מגמתו לא לתת מאומה ולכן אומר לו יעקב לא תתן לי מאומה, אלא פשוט אעבור בכל צאנך ונסיר מהצאן כל שהנקוד וטלוא, שהוא הג'ינג'י וכל שה צבעוני נקוד וטלוא בעיזים, ואז מה נשאר הכבשים הלבנים, ומהכבשים הלבנים הללו, מה שיולד נקוד וטלוא וג'ינג'י וצבעוני יהיה שלי, ובדרך הטבע כמעט ולא יתכן שמכבשים לבנים יוולדו צבעוניים. כמו שלא יתכן שמכושים יצאו לבנים, לפי המשוואה הזו אין סיכוי ליעקב לקבל מאומה, ולבן שמח מאוד על ההצעה הזו של יעקב ואמר לו "הן לו יהיה כדברך", הלוואי שתסכים ולא תתחרט. ובאמת יעקב אבינו קיבל את צאן לבן הנותרות שלבן נתן לו את כל הזקנות וכל השבורות שאין להן סיכוי להוליד אפילו לבנות, ושם מרחק של 100 קילומטר דרך 3 ימים בין צאן לבן לצאן יעקב, שלא יהיה סיכוי שיעבור איזה כבש ג'ינג'י לצאן יעקב. יעקב אבינו לקח מקל וחשף אותו בתוך המים, המקל היה צבעוני ושבאו הכבשים לשתות והביטו על הצבעים במים, ובשעת הייחום ואז נולדו מהלבנים הללו העקודים והטלואים, שהם הציבעונים. מכאן לומדים שאדם שרוצה בנים צדיקים צריך לחשוב מחשבות טהורות בשעת הזיווג. נוסף לזאת המלאכים בלילה היו מעבירים את כל הכבשים מלבן ליעקב אבינו, וכמו שיעקב ברח מעשיו, כך גם ברח עם לבן שאם לא כן לא היה נותן לו לצאת עם כל רכושו לארץ כנען.
בברכת שבוע טוב,
ציון ציוני.