פרשת בֹּא
"בא אל פרעה", "בא" - בגמטריה שווה ל-3, שנשארו עוד 3 מכות בפרשה הזו שהם ארבה, חושך ומכת בכורות. מכת ארבה ירד בכמות כזו גדולה, שנהיה חושך שהסתיר את השמש, ביום רגיל יום מעונן, יום גשום למרות שהעננים מסתירים את השמש, רואים אור. מכאן אפשר להבין את הכמות הארבה שגרמה לחושך מוחלט, עד שנחתו על פני האדמה. הארבה הזה עשה שלום גם בין גבולות מצרים עם המדינות שמסביבה. איפה שהיה ארבה שם זה מצרים ולא נשאר ירק על פני האדמה. הארבה נח בשבת שנאמר וינח בכל גבול מצרים. גזרה שווה וינח ביום השבת. מכאן למדנו שגם הארבה שמר שבת. בשנת 56 היתה מכת ארבה בארץ, והתימנים ידעו לזהות את סוג הארבה שאפשר לאכול, לפי ההלכה, כמו שכתוב בגמרא בחולין, שיש לארבה בבטן צורה של האות כ, זה כשר. למעשה יש 8 סוגים של ארבה והם מצויינים בפרשתינו, וכן רשום 8 פעמים ארבה. הארבה חיסל את כל החיטה והכוסמת, ממה שהותיר הברד. פרעה שמח שנשארה לו חיטה, אבל הוא לא ידע שזה הפרנסה של הארבה, כי אם לא היתה חיטה, אז לא היה מזון לארבה. אותו הדבר לגבי הסוסים, שנשארו לפרעה ממכת הברד 600 סוסים מובחרים, ושמח על כך, רק הוא לא ידע, שהסוסים האלה הם אלה שצריכים להטביע אותו בים סוף, כי אם לא כן איך היה טובע בים סוף?
מכת חושך, התחלקה לשני שלבים, שלב ראשון חושך רגיל, שלא ראו איש את רעהו 3 ימים, ואח"כ עוד 3 ימים חושך שירד בעובי של תבנית, היה אפשר למשש את החושך, שנאמר וימש חושך, ואז לא קמו איש מתחתיו, מי שישב לא יכל לקום, ומי שעמד לא יכל לזוז. לבני ישראל היה אור במושבותיו אותו אור מששת ימי בראשית, שהוא גנוז לצדיקים, וראו היכן הטמינו המצרים את כל הכסף והזהב שלהם, ולא נגעו בהם. ביציאת מצרים ביקשו מהמצרים את הכסף והזהב להשאלה, כל עברי ידע היכן נמצא הכסף של בעליו, ולא נגע בו במכת חושך, וזה מה ששיכנע את המצרים לתת לעבריים את הכסף והזהב.
מכה אחרונה, מכת בכורות, כתוב "ויהי בחציה לילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה יושב על כיסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור(=בית הסוהר) וכל בכור בהמה". לפני מכת בכורות, הבכורות המצריים נלחמו עם השלטונות המצריים, שישחררו את עם ישראל והרגו הרבה מהמצריים בשל כך, בשל שהמצריים לא רצו לשחרר את בני ישראל, שנאמר "למכה מצרים בבכוריהם", שהבכורות הרגו בהם. הבכורות המצריים נלחמו עם השילטונות.
המצריים רצו להתחכם והעבירו את הבכורות שלהם לבתים של ישראל, ואז הקב"ה בעצמו נכנס לבתים של ישראל, ורק הוא יכול להבחין בין בניו לבין הגויים, ואז הכה את הבכורות המצריים בבתיהם של ישראל, שנאמר: "אני ולא מלאך אני ולא שרף", שהמלאך יכל לטעות, ולכן עם ישראל נצטוו למרוח את הדם של זבח פסח עם המזוזות, כך שלמשחיט לא תנתן לו הרשות להכנס, אולם המשחיט הזה נכנס לבתיהם של המצרים, ושם הכה את הבן הבא אחרי הבכור, שנאמר: "אין בית אשר אין שם מת". הבעל המצרי מתעורר בבוקר, ויודע שצריך למות לו הבן הבכור, ולפתע מגלה, שמתו לו מספר בנים, ואז הוא מגלה, שאישתו היתה עם אנשים זרים, ואז הוא גם שוחט את אישתו, "ותהי צעקה גדולה במצרים אשר כמוה לא נהיתה וכמוהו אל תוסף", ואז פרעה מחפש את משה בלילה, וממש בכוח לוחץ עליו להוציא את עם ישראל ממצרים, שהרי גם הוא עצמו היה בכור, ופחד על עצמו, וגם כי אמרו מצרים "כי כולנו מתים".
יש לזכור שכל המכות, שחטף פרעה כולל מכת בכורות, הם רק עבור לשחרר את עם ישראל לשבוע ימים חופש, שנאמר:"דרך שלושת ימים נלך נזבח לשם אלוהינו יום אחד ונחזור לאחר שלושה ימים", שהרי לך שבוע שלום. אפילו בהסתדרות נותנים לעובד חודש חופש מתנה ותנאים סוציאליים, לכן מה הפלא שאחרי המכות האלו פרעה רודף אחרי עם ישראל להחזירם. גם שראה שהים נבקע ונעשה נס גדול, הוא רדף אחר עם ישראל וטבעו המצריים בים, שהקב"ה סגר את הים ולא נשאר בהם עד אחד, והאחד שנשאר הוא פרעה, "בעבור זאת העמדתיך למען ספר שמי בכל הארץ".
בברכת שבוע טוב,
ציון ציוני.