פרשת דברים
אלה הדברים מלשון דבורים, שיש בהם דבש ועוקץ לפני שהם דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות , שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך, סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודם של ישראל, ושלא יבינו אומות העולם.
במדבר לא במדבר היו, אלא, בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסו במדבר, שאמרו מי יתן מותנו במדבר. בערבה, בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשיטים, בערבות מואב מול-סוף על מה, שהמרו בים סוף, בבואם בים סוף, שאמרו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו.
מול סוף מכאן שהברית מילה של האדם, בסוף גופו. מול-סוף, שיראה תמיד אדם את סוף ימיו לנגד עיניו. בין פארן ובין תפל ולבן, אמר רבי יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום, ששמו תפל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים, שטפלו את המן שהוא לבן, שאמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, ועל מה שעשו במדבר פארן וע"י המרגלים.
וחצרת במחלוקתו של קורח ועדתו, שחלקו על משה רבינו ודי זהב, שעשו את עגל הזהב וכל זה ברמז, שלא יבינו אומות העולם. וראו איזה פלא דווקא בשבוע של תשעה באב יש רמז על חורבן בית המקדש, 400 שנה לפני שנבנה הבית הראשון.
אחד עשר יום מחורב, אלא אחד עשר ימים ,שמתאבלים על חורבן ירושלים ואלה הימים: י' בטבת, יז' בתמוז, ותשעת הימים של חודש אב.
יש הגבלה בין משה רבינו, בפרשה זו, לבין ירמיהו הנביא,
שירמיהו הנביא ניצוץ נשמתו
(יש האומרים גלגלול נשמתו) של משה רבינו. משה רבינו
אומר בפרשה זו: "איכה אשא לבדי טרחכם וריבכם" וירמיהו הנביא אומר: "איכה
הייתה". ירמיהו הנביא, כמו משה רבינו, מסרב לצאת לשליחות, באומרו : "דבר כי
נער אנוכי" וה' משיב לו: "אל תאמר נער אנוכי כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל
אשר אצוך תדבר". גם משה רבינו מסרב לצאת לשליחות, ואומר לה' : "שלח
נא ביד תשלח" - ביד, מי שאתה רגיל לשלוח והלוא הוא אהרון אחי.
בברכת שבוע טוב,
ציון ציוני.