פרשת לך לך
ה' אמר לאברהם לך לך מארצך וממולדת ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. זה היה אחרי הניסיון של אור כשדים, כשנולד אברהם אבינו האסטרולוגים באו לנמרוד ואמרו לו שהיום נולד בבית של תרח בן זכר, שמזרעו יכבשוך ויהרגוך. שלח נמרוד לבית של תרח שליחים בכדי להרוג את הרך הנולד, היות ואברהם היה יפה תואר ומראה וכל הבית האיר ממנו, נתן לו תרח את אחד הבנים של השפחות ולא את אברהם אבינו. אברהם אבינו הוחבא במערה עד גיל 3, בגיל 3 ראה את השמש זורחת ואמר שכנראה שהיא מושלת בעולם והיא האלוה של העולם. בערב ראה שהשמש שוקעת והירח מאיר את העולם, לכן אמר ודאי שהירח היא האלוהה של העולם והתפלל לירח, כמו שהתפלל קודם לשמש. למחרת ראה את השמש זורחת שוב, אמר אברהם לא השמש ולא הירח הם אלוה אלה יש אלוה מעליהם שמכוון אותם. יש בעל לבירה הזו, ואז הקב"ה התגלה אליו ואמר לו אני בעל הבירה. אביו היה עובד אלילים ומוכר פסלים, והיה מושיב את אברהם שימכור לו את הפסלים והיה משכנע אברהם את האנשים שלא לקנות דבר שאין בו ממש, אלא יש את הקב"ה בשמים.
יום אחד תרח השאיר את אברהם לשמור על הפסלים ולהאכילם, אברהם אבינו ניפץ את כל הפסלים, והשאיר רק פסל אחד, שהיה גבוה וגדול ואת המוט שם בידיו, שבא אביו וראה את כל החורבן, שאל לפשר הענין, וענה לו זה הפסל הגדול היה רעב במיוחד, ושבר את כולם ואכל את כל האוכל. אמר לו אביו, שהפסלים לא מסוגלים לעשות מאומה. ענה לו אברהם אז מדוע אתה מאמין בהם? מיד לקח תרח אביו את אברהם אל נמרוד, אמר לו אתה זוכר, שלפני כמה שנים ביקשת תינוק, שנולד לי והוחלף התינוק הזה בתינוק אחר, זה הבן שאתה צריך לזרוק אותו לכבשן האש. יחד עם אברהם נלקח גם הרן, אחיו של אברהם, אבל הרן אמר אם אלוהים צודק אני איתו, ואם נמרוד צודק אני עמו. אברהם אבינו נכנס לכבשן וטייל שם 3 ימים, לא קרה לו מאומה. הקב"ה ירד בעצמו, וקרר לו את האש. הרן נשרף במקום, מפני שלבבו לא היה נאמן לקב"ה. נמרוד שלח כ-8 עבדים להוציא את אברהם מהאש בחושבו, שהאש היא דימיונית, שלא עושה מאומה, האש אחזה בעבדיו ושרפה אותם כליל, ואז קרא לאברהם לצאת מתוך האש. אברהם יצא מהאש וכולם השתחוו לו וקראו לו נשיא אלוהים.
בפרשה זו במלחמת ארבעת המלכים נגד חמשת המלכים, שבו את לוט בן אחי אברהם, שהוא בנו של הרן, שנשרף באור כשדים. נמרוד, זה ששבה את לוט אמר לכולם שאברהם אבינו בידו, שהיה דומה לאברהם אבינו 2 טיפות מים. ברגע שנמסר לאברהם אבינו שבן אחיו נשבה, אברהם אבינו איש החסד, לא הולך לאו"ם בשביל לבקש את שחרורו של בן אחיו, וגם לא חיכה שיחזירו לו את השבוי בארון מתים, תמורת אנשים חיים, אלא פשוט יוצא למלחמה עוד באותו הלילה. מריק את חניכיו בחצות לילה, וזורק פצצות משמאל לדמשק. הבין אברהם, שהבעיה היא בדמשק, ואז באותו הלילה החזיר את השבויים, והכה את כל המלכים. וזה מוסר בשבילינו, איך להתנהג בזמן, ששובים לך אדם, כי התורה אינה סיפורים, מטרתה ללמדך, איך לצאת במקרים כאלו ממצבים כאלו.
בפרשה שלנו יום הזיכרון ליצחק רבין, יש רמז על המקרה, שירו ברבין, כתוב בפסוק "והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה". בדיוק ביום האזכרה מופיע בפרשה רצח רבין, שבו מוזכרת עקדת יצחק.
בברכת שבוע טוב,
ציון ציוני.