משלי פרק ג'
פסוק א': "בְּנִי תּוֹרָתִי אַל-תִּשְׁכָּח
וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ". כי המצוות צריך כל אחד לעשות
בזמנו לכן אמר יצור (ישמור) לבך עד שיבוא זמנם.
פסוק ב': "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים
וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ". אם כתוב שנות חיים ודאי מדובר
על אורך ימים, אלא אדם שקם מוקדם בבוקר, היום שלו יותר ארוך וישן כבטל
דמי ונוסף
לזה שהימים ארוכים גם השנים ארוכות.
פסוק ג':
"חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-יַעַזְבֻךָ קָשְׁרֵם עַל-גַּרְגְּרוֹתֶיךָ
כָּתְבֵם עַל-לוּחַ לִבֶּךָ". חסד- זה
שאדם עושה ל א על מנת לקבל בחזרה.
ואמת- משלם גמול לחברו מפני שחייב לו.
גרגורותיך - הדיבור יוצא מהפה. כותבים
על לוח ליבך במחשבה היינו שיהיו בפיך
ובלבבך לעשותו במחשבה ובדיבור ובמעשה.
פסוק ד': "וּמְצָא-חֵן וְשֵׂכֶל-טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים
וְאָדָם". חן - מלשון חינם לכן כתיב
תמיד
אצל חן מציאה אם מצאתי חן בעיניך.ושכל הוא ההצלחה שיצליח דרכך, היינו שהוא
שכר חסד, שהוא מתנות חינם צריך גם חן הוא מתנת חינם.
פסוק ה': "בְּטַח אֶל-ה'
בְּכָל-לִבֶּךָ וְאֶל-בִּינָתְךָ אַל-תִּשָּׁעֵן".
היינו שיהיה
לבך שלם במידת הביטחון ולא במקצת הלב. ואל בינתך אל תשען ז"א
אפילו משענת
קטנה אלא בטח בשם בכל ליבך.
פסוק ו': "בְּכָל-דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר
אֹרְחֹתֶיךָ".
כל דרכך דרך זה נתיב גדול ז"א בכל
הדרכים הגלויים דהיו תעשה
לשם שמים. והוא יישר אורחותיך - בדרכים
הנסתרות הוא ינקה ויישר אורחותיך שלא תכשל. (רש"י).
פסוק ז': "אַל-תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת-יְהוָה
וְסוּר מֵרָע". אל תהיה -
ז"א לעמוד על
סתרי התורה ותאמר מצאתי חכמה, רק ירא את השם, קודם עברה תרא
מלפניו
ואל תעשה ושבור את יצר הרע שלך. וסור מרע- ואם כשלת בעונך, תרא לסור
מרע,
שאדם שעושה עבירה ודש בה נעשית לו כהיתר, לכן סורו מרע מיד.
פסוק ח': "רִפְאוּת תְּהִי
לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ". התורה מרפא את
האדם. שרך= בשרך. הבשר יחד עם העצמות זה ביחד רמ"ח איברים שס"ה גידים, שהם
ביחד 613
מצוות. כל איבר כנגד מצווה אחת. ששומרים את התורה שומרים על
בריאות הגוף.
פסוק ט': "כַּבֵּד אֶת-ה'
מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל-תְּבוּאָתֶךָ". אל תקרא מהונך אלא
מגרונך,
שאם אדם יש
לו קול יפה, צריך לשבח את הקב"ה על קולו היפה.
אם אדם יש לו כסף רב, יתמוך
בתלמידי חכמים ויתמוך בבניית בתי כנסיות.
כל דבר שהקב"ה חנן אותו ביותר יתן
לה'.
פסוק י': "וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ
יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ". ע"י הנתינה שדברנו עליה בפסוק
הקודם, יהיה לך שבע גדול כנגד ההגיון. אישה שמניקה מתווסף לה חלב,
שהיא מפסיקה לתת חלב נפסק לה החלב. זה הרעיון לנתינה. ברגע שאתה
נותן מתווסף לך.
פסוק יא': "מוּסַר
ה' בְּנִי אַל-תִּמְאָס וְאַל-תָּקֹץ
בְּתוֹכַחְתּוֹ". שלמה המלך אחרי
שהוכיח
אותנו על הנתינה פונה למוסר, מוסר ה' בני אל תמאס, שהם הייסורים
שבאים עליך, תקבלם באהבה ובחיבה ואל תקץ בתוכחתו- התוכחה הוא
הדיבור שמוכיחים אותך
שליחי ה', שמע את תוכחתם ואל תצא כנגדם.
פסוק יב': "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה'
יוֹכִיחַוּ כְאָב אֶת-בֵּן יִרְצֶה". הקב"ה אוהב אותנו לכן
מייסר אותנו כמו אב, האוהב את בנו, ומייסרו בלשונו או בשבטו. אבא שאוהב
את בנו מוכיחו ואב שלא אוהב את בנו לא מוכיח אותנו.
פסוק יג': "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק
תְּבוּנָה". שלמה המלך מתחיל במילה
מציאה, שמצא חכמה
כמו שאדם מצא חכמה ואז מהחכמה שהוא מצא מפיק
תבונה, שמבין את החכמה על בוריה.
כמו שאדם מייצר מגוש אבן יהלום.
פסוק יד': "כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר-כָּסֶף
וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ". החכמה טובה מסחר כסף,
שמעביר סחורות
מדינה למדינה. חרוץ הוא דבר יקר, שהחכמה טובה יותר מהדבר
היקר שבתבואות.
פסוק טו': "יְקָרָה הִיא מפניים (מִפְּנִינִים)
וְכָל-חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ-בָהּ". פנינים אלו אבנים
טובות ומרגליות.
גם מכהן גדול, שנכנס לפני ולפנים, הכוונה שנכנס לבית
המקדש ביום הכיפורים,
לכפר על עם ישראל.
פסוק טז': "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ
עֹשֶׁר וְכָבוֹד". אורך ימים בימינה - אלה
שעושים לשם שמים
לעולם שכולו טוב, ושמאלה - אלה שעושים
שלא לשם שמים יש להם עושר וכבוד בעולם
הזה.
פסוק יז': "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם
וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם". דרך התורה היא דרך
השלום. דרכיה הקטנות
הן בנועם והגדולות הן בשלום.
פסוק יח': "עֵץ-חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ
וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". המחזיקים הם מחזיקים
בידיים, אלה הלומדים ותומכים הם הרגלים. המחזיקים והתומכים מחיים את
עצמם. שרק מי שתופס בדף של ספינה יכול להגיע לחוף מבטחים.
פסוק יט': "בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם
בִּתְבוּנָה". הקב"ה הסתכל בתורה וייסד את
הארץ.
התורה נבראתה לפני בריאת העולם תקע"ד דורות, לכן התבונן
הקב"ה בתורה וברא את
העולם, לכן אין חדש תחת השמש.
פסוק כ': "בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ
וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ-טָל". ברצונו תהומות נבקעו מן
הארץ ומהשמים ירעפו טל.
פסוק כא': "בְּנִי אַל-יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר
תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה". החכמה והבינה אל יסורו
מעיניך. ישמור תשיה ומזימה שהם הפנימיות והחיצוניות שהם
תורה ומצוות ומעשים טובים.
פסוק כב': "וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ וְחֵן
לְגַרְגְּרֹתֶיךָ".
החכמה תתן לך חיים לנפשך, תחייה את
נפשך וחן לגרגרותיך,
הכוונה שהם שרשרות זהב שנמצאות על הצואר שנותנים חן
לבעליהם.
פסוק כג': "אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ
וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף". שלא תפחד כלל אפילו בלב. והרגל שהיא
במקום הכי נמוך ויש לה הרבה מכשולים בכל זאת לא תגוף.
פסוק כד': "אִם-תִּשְׁכַּב לֹא-תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ
וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ". כלומר, לא ידפקו לך
בדלת הוצאה לפועל
וגם לא עבריינים כי הלכת בדרך התורה.
פסוק כה': " אִם-תִּשְׁכַּב לֹא-תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ
וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ". פחד שבא בפיתאומיות
מפתיע את
האדם, ומכניסו ללחץ, ובכול זאת פחד כזה לא יפחידך. שלוות התורה
תתן לך את
החכמה לנהוג באותו זמן בדרך הכי טובה.שואת רשעים תבא-
שואת רשעים, שהיא בדרגה
או בכמות של שואה , רצח המוני לא יפגע בך.
פסוק כו': "כִּי ה' יִהְיֶה
בְכִסְלֶךָ וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד". האדם נכשל
בעבירה משתי
סיבות: א) חוסר ידיעה ב) אע"פ שיודע, לפעמים יצרו גובר עליו
ונלכד ברשתו.
"..ה' יהיה בכסלך"- הכוונה, במה שאתה כסיל, בזה שאתה יודע, אף
עפ"כ
לא תכשל, כי ה' יהיה עמך. "ושמר רגלך מלכד" - שלא ילכדוך במצודה ויתגבר
עליך (היצר), והוא נגד המצות, וגם כן פנימיות וחיצוניות וגוף הוא חילוניות
וגויה היא הפנימיות כתנות אור, ושם הוא כל המצות בסוד ע"כ בחורים כבדו ה'.
פסוק כז': "אַל-תִּמְנַע-טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת
לְאֵל ידיך (יָדְךָ) לַעֲשׂוֹת". "אל תמנע" - הוא
נגד ג' דרכי השם, שהן צדק ומשפט ומשרים צדק הוא לעשות צדקות וטובות עם
הבריות ואמר עכשיו
אל תמנע טובות.
פסוק כח': "אַל-תִּמְנַע-טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת
לְאֵל ידיך (יָדְךָ) לַעֲשׂוֹת". אל תאמר לרעיך לך
ושוב - לרעך הרחוק
ממך לך עכשיו ובעת אחר תשוב ואתן לך. ומחר אתן - היינו
לרעך הקרוב לך אל
תדיחהו לאמור לך עכשיו ומחר אתן כאשר יש עמך.
פסוק כט': "אַל-תַּחֲרֹשׁ עַל-רֵעֲךָ רָעָה
וְהוּא-יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ". אל תחרש על רעך הוא כנגד
המשפט
להתקוטט ברשעים מ"מ אל תחשוב בלבך רעה על רעיך. והוא
יושב לבטח - היינו מאחר
שהוא יושב לבטח איתך.
פסוק ל': "אַל-תרוב (תָּרִיב) עִם-אָדָם חִנָּם
אִם-לֹא גְמָלְךָ רָעָה". אל תריב עם אדם שאינו
רעך. חינם-במה
שריבך אינו מועיל ואע"פ שעשה לך רעה. אם לא גמלך רעה,
כלומר,
אע"פ שאינו שעשה
לך רעה. אם לא גמלך רעה - היינו אע"פ שהריב אינו
חינם, שתדע, שיועיל בריבך,
אעפ"כ לא תריב עמו, אם לא גמלך רעה.
פסוק לא': "אַל-תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס
וְאַל-תִּבְחַר בְּכָל-דְּרָכָיו".אל תקנא - הוא כנגד
המישרים, אומר אל
תקנא באיש שממלא את ביתו כסף וזהב מחמס. ואל תבחר
בכל דרכיו-אפילו בדרכיו
הטובים, כמו שהקב"ה אמר ללבן "ישמר לך לדבר עם
יעקב מטוב עד רע", שגם הטוב של
הרשעים הוא רע.
פסוק לב': "כִּי תוֹעֲבַת ה'
נָלוֹז וְאֶת-יְשָׁרִים סוֹד". כי תועבת - עכשיו חושב 4 דברים והן
ישרים
וצדיקים וענוים וחכמים 2 בין בין אדם למקום ו 2 בין אדם לבריות
חכם וצדיק בין
אדם למקום תורה ומצות ישר ועינו בינו לבין הבריות שהן
במדות
טובות ובכל א' חלופו הרי כאן עשרה נגד העשרה שאמר למעלה כי
תועבת ה' נלוז כי ישר הוא ההולך
בדרך הישר ואינו נוטה ימין ושמאלה
והפוכו הוא ההולך בדרך עקום וזהו שההולך
בדרך עקום הוא תועבת ה' אבל
את הישרים הוא אוהב כל כך עד שמגלה להם את סודו,
שאין דרך לגלות סוד אלא
לאוהב גדול.
פסוק לג': " מְאֵרַת ה' בְּבֵית
רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ".
מארת ה' בבית רשע -לרשע העוה"ז אצלו כבית, שהוא
בקביעות, אבל
לצדיקים הוא נוה, שנוה הוא מקום דירה לפי שעה ואומר שלרשע יהי
מארת ה' אפילו בביתו שכאן הוא הקביעות שלו יהי ג"כ מארת ה'. ונוה צדיקים
יברך ולהצדיקים אפילו הנוה שלהם שהעוה"ז אצלם כנוה לפי שעה יבורך
וכש"כ
בעוה"ב.
פסוק לד': " אִם-לַלֵּצִים
הוּא-יָלִיץ ולעניים (וְלַעֲנָוִים) יִתֶּן-חֵן"
אם ללצים הוא יליץ - כי לץ הוא היפוך של
ענו, שהענו הוא מן הנעלבים ואינן
עולבין שומעין חרפתם ואינן משיבין, והלץ
הוא היפוך זה שמחרף ויליץ לכל
אדם והקב"ה יתן אותו לחרפה, שיליצו אחרים
ממנו וזהו אם ללצים אם
יתחבר ללצים הוא יליץ ע"י אחרים. ולענוים- השומעין
חרפתן ואינן משיבין
ומכניעין את עצמן לכל אדם בעולם יתן חן - יתן הקב"ה לו חן
בעיני הבריות.
פסוק לה': "כָּבוֹד
חֲכָמִים יִנְחָלוּ וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן".
כבוד חכמים ינחלו- לא די לחכמים שיהיה להם כבוד אלא שמנחילין
גם לבניהם
הכבוד וזהו הכבוד של החכמים. וכסילים מרים קלון, כלומר שהכבוד
שנותן
להם הקב"ה הוא כדי להרים קלונם אח"כ דוגמת המן שאם לא היה לו הכבוד,
התהילה, לא היה הקלון גדול.