משלי פרק ב'
פסוק א': "בְּנִי, אִם-תִּקַּח אֲמָרָי; וּמִצְוֹתַי,
תִּצְפֹּן אִתָּךְ" - אמר שלמה
במקום ה', לבן תחשב לי.
תצפון מלשון מצפון, דבר השמור
מן השכחה.
פסוק ב': "לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ; תַּטֶּה לִבְּךָ,
לַתְּבוּנָה" - להקשיב
לחכמה, לתמידי
חכמים, להטות
לבך, כמו ערוץ מים, שלא הולך
בדרך הנכונה, וע"י החכמים, מטים את לבך
לנתיב הנכון.
פסוק ג': "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא; לַתְּבוּנָה,
תִּתֵּן קוֹלֶךָ" - אם לבינה
ולא
תחשוב שהשגתם,
נמנעת ממך, מצד שלא יצאו אל הידיעה
בה מדברים עצמיים, אך תדע באמת,
שאם תחשוק, בדרך
שתקרא, ותתן קולך לבינה, כמו שיקרא האדם, מי שירצהו
ויחשוק בו.
פסוק ד': "אִם-תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף;
וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה". אם האדם יבקש
את
החכמה, כמו
שמבקש כסף ויהלומים, שחופרים בכל
מקום ובודקים אלפי בדיקות אחר כסף
ומטמונים.
פסוק ה': "אָז--תָּבִין, יִרְאַת ה'; וְדַעַת
אֱלֹהִים תִּמְצָא". תמיד תגיע
לחכמה של יראת ה' ודעת אלוהים
- הם סודות התורה.
פסוק ו': "כִּי ה',
יִתֵּן חָכְמָה; מִפִּיו, דַּעַת וּתְבוּנָה". כל החכמה, שהשגת,
לאחר שחיפשת אותה
ככסף וכמטמונים, קיבלת אותה
מתנה מה', שחס עליך, שעמלת קשה, כאילו מפיו
קיבלת.
פסוק ז': "וצפן (יִצְפֹּן)
לַיְשָׁרִים, תּוּשִׁיָּה; מָגֵן, לְהֹלְכֵי תֹם. ישמור
לישרים את החכמה, שבתורה
ומגינה על השומרים אותה.
פסוק ח': "לִנְצֹר, אָרְחוֹת מִשְׁפָּט; וְדֶרֶךְ
חֲסִידָו יִשְׁמֹר". לשמור דרכי
המשפט וחסידיו לא
יכשלו בדבר הלכה.
פסוק ט': "אָז--תָּבִין, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט;
וּמֵישָׁרִים, כָּל-מַעְגַּל-טוֹב".
אז=שמונה, שמונה שעות ביום
תעסוק בתורה, ואז תגיע
להבנה.
צדק=צדקה ומשפט בדרך הישרה. "כי ידעתיו
למען אשר
יצוה אחריו את ואת ביתו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה
ומשפט".
פסוק י': "כִּי-תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ; וְדַעַת, לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם".
פסוק יא': "מְזִמָּה, תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ; תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה".
פסוק יב': "לְהַצִּילְךָ, מִדֶּרֶךְ
רָע; מֵאִישׁ, מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת".
רש"י אומר: הם
האפיקורסים, שמטעין את ישראל מאמונתם ומהפכין את
התורה לרעה.
פסוק יג': "להַעֹזְבִים, אָרְחוֹת
יֹשֶׁר-- לָלֶכֶת, בְּדַרְכֵי-חֹשֶׁךְ".
אורחות
מלשון דרכים נתיבים רחבים. ללכת בדרכי חושך, דרכים שהם לא
ראשיים
וגם לא רק שהם לא ראשיים אלא שהם גם שבילים של חושך.
פסוק יד': "הַשְּׂמֵחִים, לַעֲשׂוֹת
רָע; יָגִילוּ, בְּתַהְפֻּכוֹת רָע".
השמחים לעשות רע, כל מאויהם לעשות רע ולשמוח בו. ובהתגלותו של הרע בו
יגילו.
פסוק טו': "אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם
עִקְּשִׁים; וּנְלוֹזִים, בְּמַעְגְּלוֹתָם".
כלומר: דרכיהם דרך עיקש ולא ישר. במעגלותם הכוונה שמעגל חייהם הוא מעגל
של רוע.
פסוק טז': "לְהַצִּילְךָ, מֵאִשָּׁה
זָרָה; מִנָּכְרִיָּה, אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה".
כלומר: שלמה המלך במוסר שלו "להצילך מאשה זרה"- שהיא זרה לך, הכוונה
לאשת איש. מנכריה - הכוונה לגויה שמחליקה לך לשון.
פסוק יז': "הַעֹזֶבֶת, אַלּוּף
נְעוּרֶיהָ; וְאֶת-בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה".
אלוף נעוריה - הכוונה האביר שלה. ואת ברית אלוהיה שכחה - הכוונה, שגם
היא מצווה במעמד הר סיני לשמור תורה ומצוות.
פסוק יח': "כִּי
שָׁחָה אֶל-מָוֶת בֵּיתָהּ; וְאֶל-רְפָאִים, מַעְגְּלֹתֶיהָ".
כלומר:
כל הבא אל ביתה של אשת איש זה כמו בור עמוק וצר שאין אפשרות לצאת
ממנו
והמוות ישיג אותו.
פסוק יט': "כָּל-בָּאֶיהָ, לֹא יְשׁוּבוּן;
וְלֹא-יַשִּׂיגוּ, אָרְחוֹת חַיִּים".
כל אלה הבאים אל אשת איש לא ישיגו את החיים הטובים.
פסוק כ': "לְמַעַן--תֵּלֵךְ,
בְּדֶרֶךְ טוֹבִים; וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר ".
כלומר:
דרך טובים היא הדרך הטובה ומשם תגיע לנתיבים הראשיים, שבהם
הולכים
הצדיקים.
פסוק כא': "כִּי-יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ-אָרֶץ;
וּתְמִימִים, יִוָּתְרוּ בָהּ".
כלומר:
החיים מובטחים לאנשים התמימים והפשוטים ולא לאנשי הזוהר
והתהילה.
פסוק כב': "וּרְשָׁעִים, מֵאֶרֶץ יִכָּרֵתוּ;
וּבוֹגְדִים, יִסְּחוּ מִמֶּנָּה".
כלומר: הרשעים
בארץ יכרתו- אלה האוחזים ברשעותם ולא מוכנים לחזור
בתשובה, אלה
יכרתו מהארץ. והבוגדים בתורת משה יצאו מהעולם טרם זמנם.